תורת הדרך האמצעית

מה היא ‘תורת הדרך האמצעית’

‘הדרך האמצעית’ היא השם שנתן הרמב”ם בהשפעת אריסטו למושגים רבים השגורים בפי העם, כמו: דרך ארץ, דרך המלך, שביל הזהב, דרך האמצע, דרך הביניים, דרך ישרה, ועוד, ושהאמוראים – חכמי התלמוד והרמב”ם בעקבותיהם, נתנו לה במסכת אבות ובפרקי אבות, את השם ‘תורה’. תורת הדרך האמצעית היא בבחינת נוסחה פשוטה  של התנהגות אנושית טובה למתנהג ולחברה בה הוא חי. התורה הזו – הדוגלת באמרה ‘ואהבת לרעך כמוך’ ובעזרה לזולת, אומרת, שעל ‘הסקאלה’ של כל מעשה אנושי יש שלושה מצבים אופייניים (טרילוגיה), שניים מהם קיצוניים – כאשר מצב אחד הינו קיצוניות יתר (לעשות יותר מדי), ומצב שני הינו קיצוניות חסר (לעשות פחות מדי), ושניהם רעים לעושה המעשה ולחברה, ומשיניהם יש להימנע תמיד. לעומתם המצב השלישי, שהוא האמצעי, הנמצא במרחק שווה בין שני הקצוות הרעים, הוא המצב הטוב לעושה המעשה ולחברה שלו, ולפיו יש להתנהג באופן רצוף, כאשר רצף הנקודות האמצעיות של כל התכונות והמעשים, מהווה את ‘הדרך האמצעית’. התורה קוראת ל’תיקון המידות’ של האדם בכיוון האמצע, והתנהגות בדרך האמצעית הינה מאוזנת, מתואמת, שוויונית, רודפת שלום ומובילה להרגשת סיפוק עצמי המובילים בדרך לאושר של ההולך בה, זאת לעומת התנהגות קיצונית, יתרה או חסרה, שגורמת לאדם ולחברה צרות, כמו אלימות, טרור ומלחמות. תורת הדרך האמצעית היא למעשה תוצאה אינטגרלית של הפילוסופיה היהודית ומחשבת ישראל של האמב”ם ויחד עם זאת מהווה חלק אינטגרלי של ה’פסיכולוגיה החיובית’ של ימינו.

icon_02

icon_04

icon_06